שיעור בדימוי עצמי ושתי רגליים שמאליות

בתקופה האחרונה אני מתעסקת המון בשאלת הדימוי העצמי שלנו הנשים.
בתור מאפרת תמיד חששתי שאולי אני מעבירה את המסר הלא נכון אף על פי שאני נחשבת לכל הדעות
אישה מודרנית, מלאת בטחון וכוח אלא שבתור מאפרת אני נתקלת בנשים ששכחו לרגע את היופי הטבעי שלהן ומנסות ליצור מעצמן פנטזיה שלעולם לא תתגשם.
הדוגמה הכי טובה כיום היא דמותה הקריקטוריסטית של אביבית מבית האח גדול, בחורה שאם ניקח ממנה את הריסים, ההשתלות וההזרקות ושלל המניפולציות הרגשיות נגלה פשוט נפש פגועה ועדינה שמעולם לא חשבה שהיא יפה ועל כן כל אותם מאמצים להגדיר את עצמה כמי שכולם רוצים באהבה שלה אלא שהיא זו שלמעשה רק מחפשת מישהו שיאהב אותה ויגיד לה שזה בסדר להיות כמו שהיא.

בחודש האחרון צפיתי בסדרת תעודה בשם "חלומות מפלסטיק" סדרה שעוררה בי את כל קשת הרגשות האפשרית. לראות נשים כה יפות כמו עמנואל הורי מחרבת את עצמה שוב ושוב בניתוחים ולו בגלל שבילדותה נחשבה בעיני עצמה לאישה לא יפה.
כעסתי עליה, כאב לי עליה, כעסתי על הסביבה ואפילו על דר' קליין אשר מסכים כל פעם מחדש לנתח אותה כשלמעשה לא הוא האשם פה. פרק בסדרה אשר תיעד כיצד מעצב האופנה דני מזרחי אומר לדוגמנית בת 17 רזה כמו מקל שהיקף המותן שלה 69 סנטימטרים שהיא חייבת דיאטה עורר בי חלחלה ואם זה לא מספיק הסוכנת שלה קבעה לה ניתוח הגדלת חזה. מה נסגר איתנו? חשבתי לעצמי.

העליתי סטטוס בפייסבוק שעורר לא מעט תגובות, פתאום גיליתי איך כל אותן נשים רזות ויפות שנמצאות סביבי, כולן טוענות כי גם הן חושבות שהן לא יפות בגלל דבר כזה או אחר שנאמר להן בנעוריהן ואני, אני חזרתי אחורה לדברים שנאמרו לי.
אין אף שלב בחיי שבו הייתי רזה חוץ מאולי עד גיל חמש. אין לי מושג איך זה להיות רזה ובתור נערה שמעתי המון ביקורת. למזלי אני בחורה מאד מוכשרת ומאד נבונה. תמיד שמעתי את המשפט "את כל כך יפה ומוכשרת, לא חבל……" יש בי כל כך הרבה ובמקום לראות את זה ראו רק את המשקל שלי. אז לא ! לא חבל! אני אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי. אני חכמה, מוכשרת, חזקה, אינטיליגנטית ואולי אנשים יתפלאן אבל גם מאד סקסית ולא מתביישת במי שאני. מי שצריך להתבייש זה אנשים כמו דני מזרחי שאומרים למקל ארטיק שהוא שמן.

הפוסט הזה אינו התחלה של מאבק חברתי שאני מנסה ליצור אלא הולך להיות דווקא פוסט פרגון לחברת לוריאל אשר בחרה בקמפיין האחרון שלה למוצרי אלביב בג'ניפר לופז כפרזנטורית. ג'ניפר, אישה יפה, סקסית ובעלת קימורים לכל הדעות בזמנו זכתה להמון ביקורת בגלל פלג גופה האחורי אשר נחשב לרחב יותר בתעשיית האופנה וזו מעולם לא התביישה בו ואף טענה כי היא אוהבת כל חלק בגופה, מציגה בסרטון ההשקה את אותה אישה חזקה, זו שמובילה את דרכה בריקוד וטורפת את החיים. דבר לא יכול לעצור אותה.
אני יודעת מה אתם הולכים להגיד, ג'ניפר לופז, עוד דוגמנית ולוריאל בסופו של דבר רק מנסים למכור ואם זה היה נכון אז סביר להניח שהיו שולחים אליי קומוניקט ודוגמא של המוצר ולא היו מזמינים אותי למפגש שהיה בו קצת מעבר על מנת להכיר את המוצרים.

האמת שכל המחשבות שציינתי לעיל התעוררו בי בעקבות המפגש אליו הוזמנתי.
לוריאל הזמינו את הרקדן קלוד דדיה (רבים מכם מכירים אותו מתוכנית הטלויזיה " רוקדים עם כוכבים") במטרה לגרום לנו, אותה קבוצת נשים מצומצמת לשחרר קצת מאותן העכבות שטבועות בנו כל כך חזק. אני אישה שמעולם לא רקדה ואפילו התערבתי עם קלוד שאין מצב שהוא יצליח לגרום לי לעשות צעד, אמרתי בנחרצות כי יש בי המון דברים, חוש תנועה אינו אחד מהם ועל כן אין מצב שיצליח לגרום לי לרקוד.
לא נעים להודות, אבל הפסדתי בהתערבות כי בסופו של דבר היה ברור לי שהוא צודק.
הכל בראש שלנו, זה ממש לא משנה איך אתה נראה אם אתה בטוח בעצמך כשאתה עושה משהו שאתה אוהב ובנינו…. אם כבר לרקוד בפעם הראשונה אז עם קלוד דדיה 🙂

אז איך זה מתקשר למוצרים ?
מאד פשוט, לוריאל השיקו לאחרונה את סדרת מוצרי השיער ארג'נין המכיל את חומצת האמינו מסוג אלפה הנקראת ארג'נין. חומצה זו מיוצרת בגופנו ומשחקת תפקיד חשוב בחלוקת התאים, החלמה, התאוששות, במערכת החיסונית ובשחרור הורמונים כמו כן מהווה עד כ-9% מכל חומצות האמינו המצויות בסיב השערה, והוא אחד הרכיבים החלבוניים החשובים ביותר בשיער, ללא חומצת אמינו זו הקיימת באופן טבעי בקרקפת, השיער אינו צומח.

ההגיון אומר, יש בגופנו את כל המרכיבים על מנת שנוכל להראות בריאים ויפים ובמקום לדחוף לעצמנו כל מיני תחליפים, השתלות או הזרקות בואו נתחזק את הקיים. תחשבו על זה כמו איפור – מחזקים את הדברים הטובים שאלוהים נתן לנו. זה בדיוק מה שסדרת ארג'נין עושה.
על פי  ארז המדריך הראשי של לוריאל סדרת ארג'נין רזיסט מועשרת בחומצת האמינו החיונית לחיזוק סיב השערה, בזכות המשקל המולקולרי הנמוך של רכיב הארג'ינין, והיכולת שלו לספוח לחות, ארג'ינין נקשר בעיקר לסיב השיער החלש וזאת בכדי לחזק אותו.

הסדרה מכילה

• שמפו לחיזוק סיב השערה
שמפו מועשר בארג'ינין בעל מרקם קרמי עשיר, מנקה ביסודיות את הקרקפת ,מסייע בחיזוק סיב השערה, מזין את שורש השערה ומעניק עמידות ומראה שיער בריא.
תכולה: 750 מ"ל
מחיר לצרכן: (לפני הנחות ברשתות השיווק) 29.99 ₪

• מרכך לחיזוק סיב השערה
מרכך מועשר בארג'ינין המעשיר את השיער בלחות ומותיר אותו רך למגע ומלא ברק.
תכולה: 750 מ"ל
מחיר לצרכן: (לפני הנחות ברשתות השיווק) 29.99 ₪

• מסכה לחיזוק סיב השערה
מסיכת הזנה אינטנסיבית המועשרת בארג'ינין, להזנת השיער וחיזוק סיב השערה.
תכולה: 300 מ"ל
מחיר לצרכן:(לפני הנחות ברשתות השיווק) 39.99 ₪

האמת שכבר שנים שאני משתמשת במוצרי לוריאל ועד כה הם זכו לשבחים וזאת משום שאם יש משהו שלדעתי הם עושים נכון זה את מותג מוצרי השיער אלביב. בפוסט "סערה בכוס תה" הענקתי שבחים לשתי סדרות נוספות של אלביב לאחר שרכשתי מהן ונהניתי מהתוצאות, גם הפעם מדובר בסדרה שעושה את העבודה. בכמות הסטרס, חוסר השינה והתזונה הלקוייה שאני חיה בהם בתקופה האחרונה הגוף גם כן מושפע, חלק מן ההשפעות הן שיער שביר יותר הנושר בקלות יתרה, בהחלט היה ניתן להבחין בשינוי לטובה לאחר שימוש של כשבועיים. הריח של הסדרה עדין וממכר בעיני, המרקם של המסיכה מזכיר לי סורבה עשיר וטעים ופתאום החפיפה הופכת ממטלה לפינוק היומי שלי.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “שיעור בדימוי עצמי ושתי רגליים שמאליות

  1. אהבתי ….אכן את צודקת,הכל נמצא בראש.. ,, לפי תפיסת עולמי הכל מתחיל מהראש "תרתי משמע".שאפו על הכתבה!!!

    אהבתי

    • חזי, לכבוד הוא לי שמצאת זמן לקרוא ולהגיב. לא הרבה מקוראי יודעים ועל כן אספר להם כי בכל הנוגע לשיער את אחד האומנים הגדולים בישרל. אכן הכל מתחיל בראש ואם הייתי צריכה להפקיד את שיער ראשי בידי מישהו, זה יהיה אתה.

      אהבתי

  2. קצת קשה לי עניין דימוי הגוף הזה.
    דבר ראשון ברור לי שכולנו רוצות להיות משהו שאנחנו לא.
    כשהייתי בכיתה א', היתה לי שכנה שהיתה קוראת לי "מיטלי-תולי" – היא היתה משוגעת על השיער המתותל שלי. וכל הזמן היתה אומרת לי "הלוואי היה לי שיער מתולתל כמו שלך". לה, כמובן שהיה שיער חלק דחלילי כמו שהייתי שמחה שיהיה לי.
    השיער שלי זוועה. בכל דבר ואספקט אני לא אוהבת אותו ולא מסתדרת איתו. לאחרונה המצב קצת משתפר אבל ממש בקצת… ולא יפה לומר, אבל גם לוריאל עזרו לשיער שלי (בתקופה מסוימת).
    אני חושבת שבאופן כללי, רובנו לא באמת מרוצות מהגוף שלנו. כל אחת עם הדברים שמפריעים לה.
    יש לי חברה מהממת חבל על הזמן. רזה, אבל לא רזה מידי, מקומרת כמו ש"אישה צריכה להיות". והיא כמובן מוצאת את הפגמים בעצמה. תמיד זה הפתיע אותי, שבחורה שמאז שהיתה צעירה נתנו לה רק שבחים עדיין מרגישה לא ב 100% נוח עם עצמה.
    במקרה שלי, תמיד הייתי "שמנמונת" גם אם אף פעם לא ממש "שמנה". תמיד זה היה בגנאי, וזה פגע איפשהו גם אם לא הראתי את זה כלפי חוץ.
    אבל אז, התגייסתי לצבא, ופתאום "קימורים" הפך ל"אין". פתאום הגזרה שלי מושכת כי אני לא נראת כמו "ילד קטן".
    הרגשתי ממש דבילית. עד גיל 18 הייתי "אגסית" ועכשיו אני "סקסית"? מה השתנה? הרי נשארתי בדיוק אותו הדבר, עם אותו משקל, ואותה הופעה..
    זה רק מראה כמה שהתפיסה החברתית משפיעה עלינו. גם על איך שאנחנו תופסים את עצמנו וגם איך שאחרים תופסים אותנו.
    לומר שאני "מרוצה מאיך שאני נראית היום" יהיה שקר. דבר ראשון, אני לא "בריאה". אני צריכה להוריד במשקל גם בגלל שהרכב הדם שלי לא אידיאלי (בטח ביחס לגיל שלי) כן, זה גם אחד המחירים ללהיות אשכנזיה 😉 אבל גם בגלל שבאמת לא נוח לי במשקל שאני נמצאת. הייתי במשקל אחר (שאגב, לא מוגדר רזה בשום קנה מידה שאני מכירה..) והיה לי טוב במשקל הזה. אבל מה לעשות שהגוף שלי איכשהו מושך למשקל שאני נמצאת בו היום? זאת מלחמה אבודה מראש. מלחמה שתמשך מהיום ועד עולם. וזה קצת מבאס. כי זה אומר שזה אף פעם לא באמת יבוא בקלות. זה תמיד משהו שאני אצטרך להלחם בעצמי בשביל שאוכל להסתכל במראה, ובתוצאות בדיקות הדם שלי ולהגיש – אני מרוצה!

    אהבתי

    • מיטלי זה ישנה אם אני אגיד שאת יפה כמו שאת ?
      סביר להניח שלא. האמת שלקח לי לא מעט שנים להרגישה שלמה בעור שלי
      וכיום לא משנה מה המשקל או צבע השיער או כל שטות אחרת, אני יודעת שיש בי המון
      ותודה לקלוד ולוריאל שגרממו לי להיזכר בזה 🙂

      אהבתי

  3. כל מילה, בסלע.
    אין אישה שלא עוברת תסביך עם הגוף שלה, אין מה לעשות אנחנו מוקפות במדיה שמציגה לנו רק שלמות.
    האנשים כמו דני מזרחי שמעירים לבנות על שטויות, הם לא בסדר- הם אלה שרואים תמונה מעוותת וחושבים שככה צריך להיות.
    גם אני עברתי ילדות קשה בקטע הזה, וכמובן את גיל ההתבגרות.
    רק באיזור ה20 את מבינה שכל אחד יפה בתור עצמו, אבל אחרי יותר מדי שנים של רגשות שליליים.
    אהבתי את הפוסט:)

    אהבתי

    • מסכימה איתך ולו בגלל זה בחרתי את הנושא הזה לפוסט.
      אמנם סקירת מוצרים זה נחמד אבל בעולם שטחי של איפור, שיער וקוסמטיקה יש הרבה מעבר, זו האמת הייתה הסיבה המקורית להקמת הבלוג הזה.
      נראה לי שהגישה שלו קצת שונה משל אחרים, אני משתדלת לשתף במחשבותי וחוויותי מתוך מחשבה על הערך המוסף שכאישה מתחום היופי אני יכולה לתת.

      אהבתי

  4. היחס שלנו לעצמנו מתחיל קודם כל בראש. גם הבחורה הכי יפה בעולם יכולה להרגיש רע עם עצמה. עבדה איתי פעם מישהי שלדעתי היא מהממת, אחת הבחורות היותר יפות שאני מכירה. ועם כמות הגברים שמתחילים איתה- כנראה שלא רק אני חושבת ככה 😉 פעם היא התוודתה בפניי שהיא לא אוהבת את הגוף שלה ויש לה ביטחון עצמי נמוך.
    בכולנו יש צדדים יפים וצדדים פחות יפים, והחוכמה היא לדעת להבליט את היתרונות ולהתמקד בהם. בגלל זה אני אוהבת את האיפור- אם עושים אותו נכון הוא מחמיא, מבליט את היתרונות ומטשטש את החסרונות. בזכות האיפור למדתי להכיר את עצמי והצלחתי להתחבר לעצמי. המסר שאם את לא יפה את לא מצליחה הוא מסר מכוער שמועבר לנו מגיל 0. בכל אחת יש יופי, ויש עוד המון תכונות חשובות יותר מיופי [ומי שיגיד לי שאופי זו המצאה של כונפות יקבל כאפה]
    אהבתי ממש את הרעיון מאחורי האירוע של לוריאל.
    האמת שלפני כמה ימים הציעו לי לקנות במבצע את השמפו המדובר ומשום מה סירבתי… אני אבדוק את העניין בהקדם 😉

    אהבתי

    • אכן הכל בראש שלנו ויחד עם זאת כחברה, נראה לי שיש לנו סוג של אחראיות קולקטיבית.
      אם נלחם בתופעה ייתכן ויהיה כאן שינוי.
      בתקופת הרנסנס ככל שאישה הייתה בעלת קימורים רבים יותר כך היא נחשבה ליפה יותר וכיום כככל שעצמותייך בולטות כך את יותר יפה עד לרמות מטורפות.
      בחיים כמו בכל דבר, מדובר באיזון. לצערי יש ימים כי נדמה לי שאיבדנו אותו.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s